נניח בצד את דיני המשפחה וההגירה, - עניינים  שבהם  אני עוסקת יום-יום,  ואספר הפעם על תיק מיוחד שהגיע לשולחני ועניינו עיריית חיפה.

מיד אציין, כי עיריית חיפה אינה המועצה היחידה שמתעללת בתושביה, ישנם תיקים דומים שאנחנו מנהלים נגד עיריית כרמיאל ונתניה, ואפשר לראות מאין תחרות אפילו – למי הבירוקרטיה גדולה יותר ומי ידרוך על זכויותיו של האזרח הפשוט ברגל גסה וכבדה יותר. למה פשוט? כי אצל שועי העולם עדיין לא ראיתי בעיות מאין אלה מול העירייה. ומה נותר לאדם רגיל ונורמטיבי? בסך הכל רק התקווה למצוא צדק בבית דין מנהלי.

ובכן, פנה אלינו לקוח שמאז שנת 2008 נאבק בכוחות עצמו בעיריית חיפה בניסיונות להוכיח שאין לו כלל נדל"ן, ושלעירייה אין כל זכות ויסוד להפיל עליו חוב בתשלום ארנונה בסך 18,000 ש"ח שהופיע משום מקום. וחייבים לציין שהחוב הלך וצמח משנה לשנה, והלקוח המשיך לקבל הודעות ואיומים ממשרדו של עורך דין שייצג את העירייה.

תחילה הלקוח שלנו הלך בסבלנות למחלקת ארנונה ודרש להציג לו את כל המידע ולהסביר כיצד ועל סמך מה דורשת ממנו העירייה חובות בארנונה לגבי כתובות שבהן מעולם לא גר. אחרי טרטורים רבים בסופו של דבר הראו לו מסמכים ובהם חתימה מזויפת על גבי הסכמי שכירות של מבנים שבהם הלקוח שלנו כביכול גר.

בשלב זה הלקוח שלנו בעודו עדיין מאמין באמת ובצדק ניסה בדרכים רגילות ותוך ידיעה שהצדק הרי עמו, אולם בשליטה מינימלית בשפה העברית התרוצץ בין המשרדים בניסיון להוכיח "שאין לו אחות", שהחתימה איננה חתימתו והוא מעולם לא גר בכתובות הללו. אך המערכת של העירייה כמו בולדוזר שלא שומע ולא רואה דבר בדרכו, תוך שימוש בכוחה ובעוצמתה פשוט לחצה על הלקוח שלנו מבלי להתייחס לעובדות ולהוכחות. חייבים לציין שבעודו מתרוצץ במשרדים הוא בכלל לא הבין לאיזו ביצה הוא נפל וכיצד היא הולכת ושואבת אותו בכל יום למעמקיה.  והעירייה ממשיכה לדחות את כל טענותיו שבכלל לא מדובר בו, ושהחתימה על גבי ההסכם כלל אינה חתימתו, אלא חתימה מזויפת.

תוך כדי שהוא משתמש בכל השיטות הידועות לו הלקוח ניסה להוכיח לעירייה שהחתימות על גבי הסכמי השכירות הנן מזויפות. בעברית הדלה שלו הוא ניסה להביא נימוקים שונים והוכחות לכך שהסכמי השכירות הנם מזויפים, אולם הוא עדיין לא הבין בעצמו שכל מאמציו במאבקו מול "המערכת" הן מאמצי שווא.

כל עוד החובות לא איימו על הלקוח שלנו והכל התבשל על אש קטנה הוא לא דאג במיוחד לגבי העתיד. אולם כעבור זמן התחילו הדברים להתפתח כלל לא לטובתו.

העירייה באמצעות משרד עורכי דין דרשה מהלקוח שלנו להחזיר את החוב עבור תקופת מגורים ברח' החלוץ בחיפה בהתאם להסכם שכירות שהיה ברשות העירייה. כמו כן התברר שמשנת 2006 עד 2007 הלקוח שלנו התגורר בו-זמנית בשתי כתובות ברחוב דוברין בחיפה. כפי שהתברר, בכתובות הללו היה מפעל, וכנראה בעלי המבנים הללו רשם בהסכם את פרטי הלקוח שלנו וזייף את חתימתו.

הלקוח טען שמעולם ובשום מקום הוא לא חתם על ההסכם הזה, והוא אפילו לא יודע על אילו מבנים מדובר, הוא לעולם לא גר שם, ובכלל יש לו הסכם שכירות אחר לגמרי. ואולם העירייה לא קיבלה את הטענה וכל נימוקיו של הלקוח שלנו נותרו ללא התייחסות מצד העירייה שלא הסכימה בשום אופן לבדוק את העניין מחדש. עיריית חיפה המשיכה לנפנף בהסכמים פיקטיביים מול עיניו של לקוחנו והמשיכה לשלוח לתובע הודעות לגבי קיום החוב. זאת כאשר המחלקה המשפטית הייתה לגמרי בטוחה בצדקתה, לא ראתה שום בעיה ואפילו לא חשבה על הצורך להציג העתק של תעודת זהות שהרי לפי התקנון העירייה חייבת לקבל הסכם יחד עם צילום של תעודת זהותו של האדם שציין את מקום מגוריו.

והדברים הרעים באמת עבור הלקוח שלנו החלו כאשר רבץ עליו האיום של מעצר עקב החובות על פי ההסכמים הפיקטיביים שכלל אינם שייכים לו. הו אז הלקוח שלנו התעורר והבין שצריך להתחיל לפעול.

מבלי להתייעץ עם אף אחד ואפילו ללא ייעוץ משפטי הלקוח שלנו הגיש כתב תביעה נגד עיריית חיפה לבית הדין לתביעות קטנות בסך 32,000 ₪, אשר כלל גם פיצוי על עוגמת נפש.

עורכי דינה של העירייה כתבו ללקוח המסכן שלנו מכתב תשובה יפה וארוך בן 5 עמודים לא פחות, ובו נאמר בעיקר שבית המשפט לתביעות קטנות אינו מוסמך לדון בחובות האזרחים בפני העירייה, ועל כן על התובע להגיש תביעה לערכאה מתאימה, דהיינו – לבית דין מנהלי (בית המשפט האזורי).

בית הדין לתביעות קטנות כבר אז ראה והבין שהצדק הוא עם הלקוח שלנו ובהחלטתו הוא קבע שחתימתו של הלקוח הנה מזויפת, דבר אשר היה נראה לעין גם ללא חוות דעתו של גרפולוג. כמו כן בית המשפט הצביע על התנהגות בלתי ראויה ועל חוסר רצון העירייה להיענות לבקשותיו של הלקוח במשך שנים רבות. ולמרות האמור השופט לא היה יכול לתת הוראה לעירייה היות ואינו מוסמך לעשות זאת. על כן בית הדין מחק את תביעתו של הלקוח שלנו.

כבר בבית המשפט הוסבר ללקוח שלנו כי בהתחשב בסוג התיק צריך לפנות לסיוע משפטי. זה היה נחוץ ללקוח כדי שיוכל לקבל עורך דין מטעם המדינה, אשר ייתן לו ייצוג הולם על ידי מומחה בתחום המשפט, וזאת כדי שפעם אחת ולתמיד ניתן יהיה לפתור את עניין החוב שנוצר, אשר עד אז הגיע כבר לסכומים שאיימו על הלקוח במעצר בכל רגע. נשמע אולי מוזר "להיות עצור בגלל חוב שאין לך כל קשר אליו", אבל כמו בכל מערכת ממלכתית "יד ימין אינה יודעת מה השמאל עושה", וקיים סיכוי רב שכך באמת היה קורה.

והנה סוף-סוף הגיע העניין לטיפולנו. חיש מהר הגשנו תביעה מנהלית נגד העירייה, הם אפילו לא הצליחו לנשום לרגע אחרי החלטת בית המשפט לתביעות קטנות, וכבר היו בטוחים שיצאו נקיים מהסיפור. ובינתיים עבדנו במרץ על כתב התביעה שלנו והגשנו בקשה לדיון מהיר כדי לשחרר את הלקוח שלנו מכל החובות והאיומים ולאפשר לו סוף-סוף לחיות בשקט. וכמובן סברנו שהגיע זמן שהאמת והצדק ינצחו!

במקביל להגשת כתב התביעה הגשנו בקשה לעצירת כל ההליכים נגד הלקוח שלנו בהוצאה לפועל עד החלטת בית המשפט, וכמובן – הלקוח הגיש תלונה למשטרה על זיוף חתימתו.

אחרי הגשת כתב התביעה והעברת העתק המסמכים למחלקה המשפטית של עיריית חיפה לא עברו ימים רבים וכבר יצרו אתנו קשר עורכי הדין של המחלקה המשפטית לצורך קיום מו"מ בתיק. ידענו ללא כל ספק שלקוחנו צודק והעירייה סוף-סוף מודה בזה, וזה אומר שהיא פשוט חייבת לבטל את כל החובות הלא חוקיים שרבצו על הלקוח, כאשר כל הבקשות הקודמות שלו (שכללו את כל ההוכחות) במשך 11 שנים לא מצאו כל מענה.

ב-7 למאי 2019 לאחר שהשופט למד את כל מסמכי התיק הוא קבע את פסק דינו.

בדיון בבית המשפט העירייה הודתה שהחתימות היו מזויפות, ואנחנו ביקשנו לבטל את כל החובות של הלקוח שלנו ולחייב את המפעל שנמצא בכתובות שצוינו בהסכמי השכירות, שם כביכול התגורר הלקוח שלנו, - לשלם את כל החוב.

השופט לאחר ששמע את הצדדים ובהתחשב בכך שנציגי המפעל קיבלו את כתב התביעה, אך לא הופיעו בדיון, החליט:

1. לבטל את חוב הארנונה, אשר רבץ על הלקוח שלנו, ולבטל את ההליכים בהוצאה לפועל שהתנהלו נגדו.

2.  בית המשפט העניק סמכויות לעירייה להעביר את החוב של הלקוח על המפעל שהיה רשום בהסכמי השכירות, זאת לשיקול דעתה של העירייה.

3.  היות והלקוח שלנו מזה כבר שנים נאבק בחוב בו חויב בניגוד לחוק, בית המשפט חייב את העירייה לשלם ללקוח שלנו פיצוי בסך 2000 ₪. הכסף הועבר לקופת המדינה באמצעות הסיוע המשפטי ליד משרד המשפטים בהתאם לכללי הלשכה.

לסיכום אני יכולה לומר שאחרי 11 שנים של טרטורים בתיק שהוא פשוט למעשה, המלצתי היא – אל תשאירו את הדברים לאחר-כך. אם אינכם מצליחים להוכיח למערכת בכוחות עצמכם שהחוב אינו חוקי – פנו למומחים. אין כסף – תגישו בקשה לסיוע משפטי. אל תישארו עם החובות שיכולים למרר את החיים לכם וליקיריכם.